the story behind tyson vs holmes fight

האגדה מספרת שטייסון ראה את עלי מובס על ידי הולמס וגמל בליבו שיום יבוא והוא ינקום בהולמס.
רצה הגורל והולמס שהיה הרבה מעבר לשיאו (והיה באותו גיל כמו הגיל בו עלי הפסיד להולמס) פגש את טייסון שהיה בשיאו ובתחילת הקרב עלי שהיה אורח לחש באוזנו של טייסון, “חסל אותו בבקשה”.

עולם האגרוף המקצועני סיפק פה דרמה אמיתית עם אקשן.
האמת היא פשוטה בהרבה.
עלי כשפגש את הולמס, היה צל של עצמו, חולה עם פרקינסון, פגוע ושבור ממלחמות בזירה ולקח כל תרופה אפשרית.
דון קינג המנוול אירגן את הקרב, היה מדובר ב”כסף גדול” ועלי לא ידע לסרב.
הולמס שהיה ספארינג פרטנר של עלי, גדל בצילו, היה מתאגרף שלא ידעו להעריך אבל אי אפשר למלא נעליים גדולות שהשאיר עלי.
עלי כמו עלי, קיבל מכות קשות, לא ירד לנוקאאוט, ספג נזק קשה מאוד.
חוזה טורס שהיה חבר טוב של עלי וידע על התרופות ראה את המכות שעלי סופג בכה עם דמעות, עלי ראה את הבכי שלו ואמר לו מהחבלים “אל תבכה הכל בסדר”
הוללמס לא ניצח אלוף, הוא ניצח אדם שפעם היה אלוף.
טייסון גם כן לא ניצח אלוף, הוא ניצח אדם מעבר לשיאו, בריא באופן יחסי, אבל הוא סיים את הקרב בנוקאאוט ברור.
הזירה המקצוענית היא מקום אכזרי, היא זירה של גלדיאטורים ולא זירה ספורטיבית ולא משנה מה יגידו לכם, מה שקובע זה רק השואו והמתאגרפים שם להילחם ואם צריך למות למען הקהל..

כשמישהו אומר לי שהוא רוצה להיות מתאגרף מקצוען, אני אומר לו בצורה פשוטה: “למקצוענות חותמים רק אם אין לך שום דבר אחר לעשות בחיים ואם יש לך סיכוי לקבל קרב על תואר עולמי, אחרת אתה עוד חתיכת בשר למטחנה”